קריבושיין נ' פרידנזון שירותים לוגיסטיים הובלה ופרוייקטים בתעשיה בע"מ

פסק דין

לפנינו תביעתו של מר אלכסנדר קריבושיין (להלן:"התובע"), נהג משאית כבדה כנגד מעסיקתו, חברת פרידנזון שירותים לוגסטיים בע"מ (להלן:"הנתבעת"), העוסקת בעיקר בשאלת זכאות התובע לתשלום בגין שעות נוספות ותנאים סוציאליים.

רקע ותשתית עובדתית כפי שעולה מחומר הראיות:

התובע עבד בשירות הנתבעת כנהג משאית "סמיטריילר". לטענת התובע החל את עבודתו מיום 1.9.2000, בעוד שלטענת הנתבעת, התובע החל את עבודתו ביום 22.10.2000.

התובע פוטר על ידי הנתבעת. ביום 4.6.09 הוציאה הנתבעת מכתב הפסקת העסקה שנכנס לתוקפו החל מיום 3.7.09 (נספח 7 לתצהיר התובע).

לטענת התובע, בתחילת שנת 2003 היתה הפסקה בהתקשרות בין הצדדים לתקופה של שלושה חודשים, כשהובטח לו כי זכויותיו ישמרו עם חזרתו לעבודה בחודש 3/2003. לטענת הנתבעת, הפסקת ההעסקה נמשכה 4 וחצי חודשים, מיום 15.10.2002 ועד ליום 3.3.2003.

ההסכם הקיבוצי הכללי בענף ההובלה חל על מערכת היחסים שבין הצדדים (להלן: "ההסכם הקיבוצי").

הנתבעת הינה חברה בהתאחדות בעלי מפעלי ההובלה בישראל (סעיף 5 לתצהירה של הגב' מירי פרחי, חשבת השכר בנתבעת).

שכרו של התובע היה מורכב מרכיב קבוע של שכר יסוד ותוספת פרמיה, אשר השתנתה מידי חודש בחודשו. לעיתים נקראה "פרמיה" ולעיתים "תוספת מחזור", ולרוב היתה בשיעור גבוה מרכיב "שכר היסוד". לתובע שולם גם רכיב "אש"ל" בסכום קבוע של 200 ₪ לחודש.

לתובע שולמו פיצויי פיטורים בסך של 41,000 ₪. טופס 161 הוגש על ידי הנתבעת ביום 18.10.09 (נספח ג' לתצהיר הגב' מירי פרחי). התחשיב בוצע בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי, קרי, על פי שכר בסיס , תוספת מקצועית ובשיעור של 150% (סעיף 62 להסכם הקיבוצי).

הראיות העיקריות שהוגשו בתיק זה:

התובע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו ונחקר בחקירה נגדית. מטעם הנתבעת הגישה תצהיר הגב' מירי פרחי, חשבת שכר בנתבעת, והיא נחקרה בחקירה נגדית.

מועד תחילת העסקתו של התובע ותקופת העסקתו

עיון בתלושי השכר שנמסרו לידי התובע מעלה כי עד לתלוש שכר לחודש 3/03 נרשם בהם מועד תחילת העסקה ביום 22.10.2000 וגם בטופס 106 לשנת 2000 מצוין חודש אוקטובר כמועד תחילת העסקה. מנגד, לא הציג התובע כל תלוש שכר או ראיה כלשהי התומכת בטענתו כי עבד בשירות הנתבעת עובר ליום 22.10.2000.

הלכה פסוקה היא שתלושי השכר מהווים דרך כלל ראיה לאמיתות תוכנם, למעט אם הוכח בראיות מהימנות אחרת (דב"ע מח/146-3, יוסף חוג'ירת – שלום גל ואח', פד"ע כ' בעמ' 26).

נוכח האמור, אנו מקבלים את טענת הנתבעת בנדון וקובעים כי התובע עבד בשירות הנתבעת החל מיום 22.10.2000.

בכל הנוגע להפסקה בהתקשרות – לגרסת התובע, בשנת 2003 היתה הפסקת עבודה למשך שלושה חודשים, כשהובטח לו כי זכויותיו ישמרו עם חזרתו בחודש 3/2003 ואילו לטענת הנתבעת היתה הפסקת העסקה ל-4 וחצי חודשים, מיום 15.10.2002 ועד ליום 3.3.2003.

חלק מתלושי השכר שהמציא התובע אינם קריאים אולם ניתן לזהות תלוש שכר לחודש 11/2002. כמו כן, עיון בטפסי 106 שאותם הנפיקה הנתבעת ושצורפו לתצהיר התובע מעלה כי הם עולים בקנה אחד עם גרסת התובע לפיה היתה הפסקה של שלושה חודשים בלבד, במהלך החודשים 12/02, 1/03 ו-2/03 ולא של ארבעה וחצי חודשים כגרסת הנתבעת. נוכח האמור בנוגע לתקופת העסקת התובע אנו מקבלים את גרסת התובע לפיה היתה הפסקה של שלושה חודשים בלבד.

יצויין כבר כעת, כי סעיף 2 (9) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 קבע במועד הרלוונטי כי הפסקה ארעית, ללא ניתוק יחסי עובד ומעביד או הפסקה תוך ניתוק יחסי עובד ומעביד שאינה עולה על שלושה חודשים, איננה פוגעת ברציפות בעבודה.

משכך תקופת העסקת התובע הינה מיום 22.10.00 ועד ליום 3.7.2009, כאשר מתוך תקופת העסקה זו התובע לא עבד 3 חודשים.